תהליכי ליווי ופרידה מיקירינו:

אני יוסי גולד מטפל ומורה בשיטת מוח אחד קינסיולוגיה כבר הרבה שנים ורוצה לדבר על נושא מורכב זה מניסיוני האישי ומניסיוני עם מטופלים רבים שעברתי איתם תהליכים אלו. בעיקר אחרי השבת השחורה- 7.10.24 בה נהרגו נחטפו נטבחו והתעללו בכל כך הרבה אנשים נשים וטף.

הקדמה:

הורים ובית זה הדבר הכי יציב שיש לילד. כשיש יציבות וביטחון בחיים אבא ואימא ובבית זה מקנה את היציבות ואת היכולת להתמודד מול החיים ומול אירועים שונים שהאדם חווה בחיים נעימים ופחות נעימים. הידיעה שיש מאחוריך גב, תמיכה, עוגן לחיים נותנת לאדם את היכולת לצאת החוצה בביטחון וגם אם יקרה משהו יהיה איזה אירוע קשה, מעידה תמיד הבית ומה שקיבלנו בבית יהיה גב ומשענת.

זה המצב האידיאלי והרצוי, לא תמיד הסביבה הקרובה נותנת גב ותמיכה. לפעמים בבית ספגנו חרדות, חוסר ביטחון, עונשים, כעסים ועוד ועוד מצב זה משרה על הילד שגדל בבית זה חוסר יכולת חוסר תמיכה וכו'

במצב של פרידה, מחלה קשה, אובדן, עזיבה, גירושין, מוות משהו מהיסוד הבריא של הבית. לילד ולמבוגר זה חורבן הבית לילד. משהו משתבש ולפעמים מרגישים שהעולם הקודם הבטוח, פחות או יותר, הכל משתבש על הילד נעלם לו יסוד הביטחון בבית ובחיים. וכשהוא יוצא החוצה לחיים אבד לאדם- ילד הבסיס הקיומי והוא מרגיש בלי גב, בלי תמיכה לחיים.

אם מלווים תהליכים וכמה שיותר מוקדם אלו נוכל לבנות ולהחזיר את הרגשת התמיכה בחיים.

ליווי במצב של מחלה או מחלה קשה:

לפני שאתחיל אספר סיפור קטן. היינו הורים צעירים ובני הבכור בן 4.5 חלה במחלה מאתגרת נכנס לו חיידק במוח והוא היה 3 חודשים מחוסר הכרה בין העולמות עולה ויורד עולה ויורד. לנו בתור הורים צעירים הייתה לנו אינטואיציה נכונה איך לטפל ולהיות אתו ולתמוך בו ולעזור לו לחזור אלינו, אבל לא הייתה לנו שום ליווי. בבית החולים אמרו לנו דברים נוראיים ולא תמיד קל להתמודד מול הממסד הרפואי מול רופאים שחושבים שהם יודעים ליווי כזה היה יכול מאד לעזור לנו להתמודד מול אי הידיעה והכוחניות של הרופאים של אז. רק אם מישהו היה לנו אוזן ומקשיב לנו היה לנו הרבה יותר קל.

גם מחלות קשות שמשבשות את הבית מול אי הידיעה מול העלמות של הורה אחד אל תוך המחלה וההורה השני שרץ ומנסה להיקרע בין עולם החולה ועולם הבית

ליווי לקראת מוות ופרידה:

כל ילד קטן יש לו איזו תפיסה על חושית (כדפוס הישרדותי) על מצב הבית, אין מצב שיעבור איזה אירוע בבית וילד לא מרגיש את זה בתחושה פנימית, בהרגשה שתתבטא אחר כך תמיד בציור, לפעמים בהתנהגות ולפעמים בהתמוטטות רגשית או שנראה "פתאום" נפילה בלימודים נסיגה בהתקדמות, חוזר להרטיב. הילד יודע ומרגיש, רק לא מבין מה באמת קורה.

הרבה פעמים שההורים רבים הילד כבר חושב שזה הם עוד שנייה יתגרשו ויהיה חורבן הבית הפנימי שלי ומה יקרה איתי. (חשוב לדבר גם על ההשלמות ולהראות את זה ולא רק על כעסים) לאדם/ילד חשוב להבין ולעקוב מה קורה, גם אם אנחנו חושבים שהוא לא מבין כלום. אבל ילד חש ומרגיש את הסביבה ההישרדותית שלו בכדי להמשיך ולהתקיים ולכן כל שינוי מאיים עליו.

חשוב להבין מה הילד מרגיש ואיך אפשר לעבוד ולתמוך בילד.

תהליכי פרידה:

גם אם הולכים לקראת מוות ופרידה, וגם עם המוות מגיע בחטף, גם אם הולכים לקראת גירושין (זה לא בטעות ביחד כאן) וגם אם יוצאים למילואים להילחם. הילד והמבוגר מרגישים את המצב חשוב ממש ללוות את הילד והמבוגר להבין ולקבל להיות מוכן ולשחרר כך שהחיים ימשיכו ואפשר יהיה להתמודד מול המצב במקום להיסגר ולהינעל בלי היכולת להתמודד מול החיים והאתגרים.

לשמור עניינים לא סגורים בבטן ישבש לאדם את מסלול חייו ולא יוכל להמשיך קדימה להתמודד מול החיים.

כמה סיפורים על חיים בלי תהליכי פרידה ונתחיל בסיפור שלי.

סיפור אישי.

אבא שלי נפטר שהייתי בן 4+ אני זוכר זיכרונות עמומים ממנו גם בבית החולים ממש לפני שהוא מת וגם קודם בבית נותן לי כדורי ויטמינים בתור סוכריה. אף אחד לא הכין אותי לקראת זה שהוא הולך למות (אולי גם עצמו עיניים מהאפשרות הזו...) אף אחד לא אמר לי שאבא מת הוא פתאום נמחק מחיי בלי הבנה ומודעות. הילדים בגן שאלו אותי אם זה נכון ואני ברחתי לברוח (זה פשוט לא עניין של בחירה) משאלה כזו לאורך כל חיי, עד שהגעתי למוח אחד ללימוד ולטיפול.

בגן זכורה לי חוויה נוראית שהלכנו לטייל ועברנו ליד בית הקברות והגננת אמרה לכולם "רק ליוסי יש שם אבא והוא יכול להיכנס" אני עמדתי מול השער וחשבתי אולי אוכל להיכנס ולקבל חיבוק מאבא? ואני ברחתי לברוח ולהיקבר באדמה ויותר אבא והמילה אבא לא הייתה נוכחת בחיי. רק אחרי טיפול במוח אחד למדתי לדבר בחופשיות על זה ולא להיעלם ולהיקבר כל פעם שהמילה אבא עולה, וגם בזכות הטיפול למדתי להיות אבא טוב.

ש. רמת גן איבד את אבא שלו במלחמת יום כיפור כשהייה בגיל 5 הוא זוכר קטעי זיכרונות מאבא שלו ולא יותר. אמא שלו לא דיברה על אבא עד היום והנושא היה ממש מודחק. כל הצורך בביטחון, בהגנה בהבנה בקבלה נעלם מחייו הדבר היחידי שאמרו לו מעכשיו אתה צריך לשמור על אמא והאחים הקטנים, משימה שילד בן 5 אפילו לא מבין מה זה. כל הנעילה הרגשית הזו חסמה לש. את החיים וגם שהוא גדל ונישא לאישה ונולדו לו ילדים החסימה הרגשית לא השתחררה והוא סוחב אותה עוד היום. היום בזכות דיבור וטיפול בשיטת מוח אחד לאט לאט אנחנו מנקים את החסימה ונפתחים אל מקור הרגש בלב ואל החיבור אל הלב.

לאה מרעננה אח שלה נפטר ממחלה קשה שהיא הייתה קטנה, וכשהיא שאלה את ההורים איפה הוא הם הראו לה לכיוון בית הקברות. בתור ילדה קטנה היא ראתה את הברושים וחשבה שהוא בצמרת הברוש. וכל פעם שהייתה רוח חזקה היא נכנסה לחרדה קיומית בלי להבין למה. במהלך הטיפול עלה שהיא בטוחה שאחיה ייפול מהעץ בזמן סערה וימות... תהליך עבודה של מוח אחד שיחרר לה את הדאגה והיא יכלה להבין באמת מה קרה ולשחרר את החרדות והדאגות.

אורי בן ה3 אבא שלו יצא למילואים בעזה. הוא לא הבין מה זה בדיוק צבא ומלחמה אבל הוא חש את המתח של ההורים של האבא לפני היציאה ובחופשים הקצרים שהוא קיבל ושב הביתה, את חוסר הריכוז של האבא ושהוא לא יכול לפנות לו זמן. וכמובן את הדאגה של האימא והלחץ שלה, שלא הצליחה לישון בלילות ותמיד הייתה דרוכה מאד. בזכות הטיפול של מוח אחד הוא חזר להרגיש ביטחון, בזכות הטיפול שאמא שלו עברה בשיטת מוח אחד החרדות שלה נרגעו ויכלה לתפקד היטב מול החיים ומציאות החיים.

בעצם כל אירוע הישרדותי אנו מתכנסים אל המוח האחורי- השורד ובעזרת הורמון חרדה ואדרנלין אנו משווים מתי משהו דומה קרה לנו בעבר ומתנהגים, הישרדותית כמו בעבר. לכן נחזור שוב ושוב על אותה פעולה גם אם היא כבר לא מתאימה היום.

בטיפול במוח אחד קינסיולוגיה אנו מאתרים את הנקודות החסומות מהעבר דרך בדיקת שריר – מכונת האמת – הפוליגרף שלנו וכך אנו מאתרים את החסימות מאירועי העבר ומשחררים אותם, בעזרת תרגילים פשוטים וקלים בכדי לשחרר חסימות אנרגטיות.

חלק מהעבודה החשובה במוח אחד אנו יורדים ל- גיל סיבה מוצאים את האירוע- הטראומה ומשחררים אותו ומגיעים לתהליך של בחירה מחודשת של ההתנהגות שלנו היום

שחרור מתח הוא תהליך חשוב לחיים שלנו היום ובעתיד. תהליך עומק בטיפול במוח אחד משנה את החיים לנו ולמשפחותינו, לדורות קודמים ולדורות שיבואו אחרינו.

יוסי גולד מטפל ומורה בשיטת "מוח אחד" "קינסיולוגיה"